אני מאמין שהחיים בעיקרם

אינם אוסף השעות והימים בין לידתו של אדם למותו-

אלא התוכן שאנו יוצקים לתוכם.

 הביטוי היותר חזק של הקיום, איננו זרימת הזמן לאורך חייו של אדם,

אלא אוסף החותמות שהוא מטביע על הסובבים אותו מכח אישיותו ומעשיו-

ואוסף החתימות שהעולם מטביע בו -

דרך רגישותו ופתיחותו לגוונים היותר דקים של גילויי החיים.

יש מי שניתנו לו חיים ארוכים ובמובן המסוים הזה - כמעט ולא חי,

ויש מי שחי חיים קצרים ומלאים: למד, ואהב, ולחם, וחינך לוחמים,

והתלבט בבעיות היותר עמוקות של חיינו,

ונשאר עם זאת רגיש ופתוח - לחיוך, לטיל, לפרח ולשיר...

אם יש בכלל נחמה לחיים שנגדעו בגיל 30 - זו הנחמה.